מישהו עדיין סופר כמה פעמים כבר היינו בסרט הזה? איראן מסלימה, פוגעת בנתיבי השיט, תוקפת את שכנותיה, מאיימת על הכלכלה העולמית ומביאה את האזור כולו אל סף מלחמה. כשהלחץ עליה מתהדק והתגובה הצבאית מתקרבת, היא מגלה לפתע עניין בעסקה ומקבלת זמן נוסף.

זה בדיוק מה שקרה גם הפעם. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע הלילה כי הוא מבטל את התקיפה שתוכננה נגד איראן, בתנאי שניתן יהיה להשלים במהירות עסקה שתביא לפתיחה מיידית ומלאה של מצר הורמוז ולסיום האיום הגרעיני האיראני. לדבריו, איראן ומדינות נוספות במזרח התיכון ביקשו זמן להשלמת ההסכמות. אלא שנכון להבוקר, איראן עצמה טרם אישרה בפומבי כי קיבלה את התנאים או כי הסכם סופי אכן הושג.

הפער הזה אינו פרט שולי. עוד אין עסקה חתומה, עוד אין פתיחה מלאה של מצר הורמוז ועוד אין הוכחה שאיראן נסוגה מתוכנית הגרעין. אבל דבר אחד כבר יש. התקיפה האמריקנית בוטלה, לפחות לעת עתה.

כדי להבין עד כמה התמונה מקוממת, צריך לחזור רק כמה שבועות לאחור. באמצע יוני נחתמו הבנות זמניות שנועדו להביא לסיום המלחמה. ב-7 ביולי תקפה איראן שלוש אוניות סוחר במצר הורמוז, וההבנות קרסו. לאחר מכן חודשו חילופי האש, וארה"ב פתחה בגל תקיפות ממושך נגד יעדים איראניים.

איראן לא הסתפקה בתקיפת כלי שיט. ב-17 ביולי פגעו טילים וכטב"מים איראניים בבסיס אמריקני בירדן והרגו שלושה חיילים. חייל אמריקני נוסף נהרג בעיראק במהלך טיפול בכטב"ם תקיפה איראני. בסך הכל נהרגו במלחמה 18 אנשי צבא אמריקנים, ויותר מ-500 נפצעו. רק לפני כשבוע וחצי עמד הנשיא טראמפ בבסיס דובר בדלאוור והצדיע לארונותיהם של ארבעת החיילים שהושבו לארה"ב.

הבית הלבן עצמו ניסח את כתב האישום נגד טהרן. דוברת הבית הלבן אמרה כי איראן חתמה על מזכר הבנות, הפרה אותו במהירות, ירתה לעבר אוניות מסחריות והרגה חיילים אמריקנים. זו לא הייתה הערכה של פרשן ישראלי, אלא התיאור הרשמי של הממשל האמריקני.

במקביל תקפה איראן מדינות המארחות כוחות אמריקניים. כווית, בחריין וירדן היו בין היעדים, וגם סעודיה ומתקני האנרגיה שלה הועמדו תחת איום. שעות בלבד לפני הודעת הנשיא טראמפ מסרה כווית כי יירטה כטב"מים איראניים שנשלחו לעבר מתקנים חיוניים. כלי תקשורת המזוהה עם המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן אף איים כי תקיפה אמריקנית בתשתיות האנרגיה האיראניות תוביל לפגיעה בשדות הנפט של סעודיה ואיחוד האמירויות ובשדות הגז של קטאר וישראל.

כך הפכה איראן את כלכלת העולם לבת ערובה. לפני המלחמה עבר במצר הורמוז כחמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם. הסיכון לתקיפות איראניות הרחיק את רוב האוניות, שיבש את אספקת האנרגיה והעלה את מחיר הנפט מסוג ברנט ב-24 אחוזים במהלך חודש יולי.

גם איראן משלמת מחיר כבד. המצור הימי האמריקני, שחודש באמצע יולי והורחב לכל קו החוף, הנמלים ומסופי הנפט שלה, פוגע קשות ביכולת לייצא נפט ולממן את המשטר. לפני הטלת המצור ייצאה איראן כ-1.8 מיליון חביות נפט ביום. ככל שהמצור נמשך, הלחץ הכלכלי עליה גדל.

אלא שבמקום שהלחץ יחייב את איראן להיכנע, טהרן שוב השתמשה בהסלמה כדי להפוך את היוצרות. היא איימה על מדינות המפרץ, ואלה חששו כי תקיפה אמריקנית רחבה תוביל לפגיעה במתקני הנפט והגז שלהן. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן שוחח עם הנשיא טראמפ, הביע דאגה מפני הסלמה וביקש הבהרות בנוגע לתוכניות האמריקניות. שעות לאחר מכן הודיע הנשיא על ביטול התקיפה.

הבעיה אינה בעצם הניסיון להגיע להסכם. הסכם אמיתי שיפתח את מצר הורמוז, יפרק את האיום הגרעיני ויכלול מנגנוני פיקוח ואכיפה, עדיף על מלחמה ממושכת. הבעיה היא המסר שנשלח בדרך אל השולחן.

המסר לטהרן פשוט ומסוכן. אפשר להפר הבנות, לירות על כלי שיט, להרוג חיילים אמריקנים ולאיים בהחרבת מתקני האנרגיה של השכנים. כשהעולם ייבהל מספיק, אותן מדינות יפנו לוושינגטון, יבקשו לעצור את התקיפה ויעניקו לאיראן עוד הזדמנות.

כך טרור הופך למנוף מדיני. כך איום על הכלכלה העולמית הופך לכלי משא ומתן. כך משטר שמפר את מילתו אינו נדרש להוכיח דבר לפני שהוא מקבל את התמורה הראשונה.

ייתכן שהנשיא טראמפ עוד יציב לטהרן תנאים קשים ויחזיר את המפציצים אם היא תנסה להונות אותו שוב. הוא עצמו אמר רק יממה קודם לכן כי האיראנים מפרים את דבריהם לעיתים קרובות וכי הוא מאבד בהם אמון. אבל אחרי כל מה שאיראן עשתה, דחיית התגובה על בסיס הבטחה לעסקה שטרם אושרה נראית פחות כמו ניצחון מדיני ויותר כמו חזרה לאותו סרט מוכר.

כן, מישהו חייב לספור כמה פעמים היינו בסרט הזה. בכל פעם שהספירה מתאפסת, איראן לומדת שהסלמה משתלמת, והמחיר בסיבוב הבא רק עולה.