חיים גלבוט, צעיר חרדי בן 19 ממיאמי, עומד להפוך לאחד הסיפורים המסקרנים בכדורסל המכללות בארה"ב. אחרי דרך לא שגרתית, שכללה לימוד בישיבה בירושלים לצד אימוני כדורסל אינטנסיביים, הוא קיבל מלגה מאוניברסיטת דוקיין בפיטסבורג וצפוי להתחיל את דרכו בליגת Division I, הרמה הבכירה של כדורסל המכללות האמריקני.
בריאיון נרחב ל"ניו יורק פוסט" סיפר גלבוט כיצד הוא מנסה לשלב בין שאיפותיו הספורטיביות לבין אורח החיים החרדי שעליו הוא מקפיד. סדר היום שלו כולל תפילת שחרית מוקדם בבוקר, אימונים, לימודים אקדמיים מקוונים, ובהמשך שעות של לימוד גמרא בחברותא בכולל סמוך.
גלבוט סיפר כי בתקופה שבה למד בישיבה בירושלים הקדיש שעות ארוכות ללימוד תורה מדי יום, ובין היתר למד מסכת בבא קמא וסיים את מסכת מכות. גם לאחר המעבר לפיטסבורג הוא ממשיך להקדיש חלק משמעותי מהיום ללימוד, לצד האימונים וההכנות לעונת הכדורסל.
הדרך שלו לכדורסל המכללות הבכיר לא הייתה מובנת מאליה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בלי לקבל הצעה מקבוצה ב Division I, סרטוני ביצועים שלו החלו לצבור חשיפה ברשת. בהמשך הצטרף למסגרת כדורסל שאפשרה לו להופיע מול מאמנים ומגייסים, עד שעוזר מאמן דוקיין הבחין באחד הסרטונים שלו.
החשיפה הובילה לביקור בקמפוס ובחודש אפריל קיבל גלבוט מלגה מהאוניברסיטה. כעת הוא מתכונן לעונת הבכורה, כשהוא מבהיר מראש כי שמירת השבת אינה עומדת למשא ומתן.
לפי ה"ניו יורק פוסט", גלבוט לא ישחק במשחקים שיתקיימו בשבת או בליל שבת. בעבר, לדבריו, היו מוסדות שנרתעו מהתנאי הזה, אך בדוקיין הבהירו כי ינסו להתחשב באורח חייו ככל שניתן.
גלבוט סיפר כי גם סביבתו נאלצה לעיתים להתאים את עצמה ללוח הזמנים שלו. באחד המקרים, למשל, שינתה הקבוצה את שעת היציאה המשותפת כדי שלא לפגוע בסדר הלימוד שלו בכולל.
בריאיון התייחס גם לביקורת שהוא שומע משני הצדדים. "אמרו לי שאני לא לומד תורה כמו שצריך, ואחרים אמרו שאם אני רוצה לרדוף אחרי החלום אני צריך להקדיש את עצמי רק אליו", סיפר.
לדבריו, השילוב אינו פשוט, אך הוא אינו מתכוון לוותר על אחד משני העולמות. "קשה לשלב, אבל המשפחה שלי תמיד אמרה 'לרדוף אחרי החלומות', וזה מה שאני עושה", אמר.
גלבוט הגדיר את עצמו בפשטות: "אני שחקן כדורסל ואני יהודי. לא אחד או האחר". כעת, עם פתיחת העונה המתקרבת, הוא ינסה להוכיח שאפשר להתקדם גם לרמות הגבוהות של הספורט האמריקני בלי לוותר על אורח החיים שעליו גדל.








השיח בכתבה
תגובות