ארבע שנים השקיע בנער אחד: הסיפור שנחשף בהלוויית מאיר שאער ז"ל

אבל כבד בישיבת פוניבז' ובבני ברק לאחר פטירתו של הבחור מאיר שאער ז"ל, בן 21, שנהרג ביום שני בהתהפכות רכב שטח מסוג רייזר בשטח פתוח סמוך ליישוב נווה ארז שבבנימין.

התאונה התרחשה סמוך לשעה 19:35, בעת ששאער ז"ל נסע ברכב השטח עם צעיר נוסף. מסיבה שעדיין אינה ברורה, הרכב התהפך. צוותי ההצלה שהגיעו לזירה מצאו אותו מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, כשהוא סובל מפציעות קשות. לאחר ניסיונות החייאה נאלצו הכוחות לקבוע את מותו במקום. הצעיר הנוסף נפצע באורח קל ופונה לבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים.

מתנדבי זק"א ממחוז ש"י וממרחב בנימין פעלו בזירה לטיפול בכבוד המת ולאיסוף הממצאים לקבורה. לאחר פעילות שנמשכה במהלך הלילה הושלם הליך הזיהוי, והוא שוחרר לקבורה.

מאיר ז"ל, תושב בני ברק ותלמיד ישיבת פוניבז', התארס ימים ספורים לפני האסון והיה בעיצומן של ההכנות לקראת נישואיו. אביו, הגאון רבי אברהם הראל שאער, משמש כר"מ בישיבת "דרך התורה" בקריית הרצוג וכגבאי בבית המדרש "נתיבות שלום" של קהילת עדת תימן בבני ברק.

לאחר ההלוויה פרסם אחד מחבריו מהוועד בישיבה דברי פרידה כואבים, שבהם ניסה לתאר את דמותו ואת החלל הגדול שהותיר אחריו.

"אני חוזר עכשיו מהלוויה, והרגליים כבדות, אבל הלב כבד עוד יותר", כתב בפוסט שפורסם בפרוג. "קשה לתפוס, קשה לעכל, ובעיקר קשה להיות כשמבינים שמאיר, החבר היקר שלנו מהוועד בישיבה, האדם שהיה כולו אור, נתינה וחיים, כבר לא איתנו".

לדברי חברו, מאיר ז"ל ניחן ברגישות נדירה לזולת וביכולת להעניק לכל אדם תחושה שהוא ניצב במרכז עולמו. "הייתה לו אינטליגנציה רגשית נדירה, כזו שלא לומדים בשום ספר. הוא ידע להביט לאדם בעיניים, לחייך את החיוך הקורן שלו, ובלחיצת יד אחת או במילה קטנה לגרום לו להרגיש שהוא האדם הכי חשוב בעולם".

החבר תיאר שילוב יוצא דופן בין שקיעות בלימוד התורה לבין מאור פנים וקלילות. "הייתה בו רצינות, התמדה עיקשת, סברא ישרה ויראת שמים זכה, לצד קלילות ומאור פנים, עדינות נפש אצילית לצד עוצמה פנימית אדירה. כל מידה ומידה ששכנה בו הייתה מדויקת".

חלק מרכזי בחייו, סיפר, הוקדש לליווי נערים ולחיזוקם. מאיר ז"ל השקיע בהם שעות ארוכות, מתוך אהבה ולא מתוך הטפה. "הוא מסר את נפשו, כפשוטו, כדי לקרב נערים, לחבק אותם, להראות להם את הטוב שבהם ולחבר אותם לאביהם שבשמים".

החבר נזכר בנסיעה משותפת באוטובוס, שבמהלכה סיפר לו מאיר ז"ל על נער שאותו ליווה במשך ארבע שנים. רק במהלך ההלוויה הבין את עומק הקשר. "כשראיתי את הבחור החמד הזה עומד מעל המיטה שלו ומתייפח, בוכה את נשמתו, הבנתי שלא הבנתי כלום".

האסון הקשה, שאירע בעיצומם של ימי בין הזמנים, עורר שוב קריאות מצד ארגוני ההצלה לנקוט משנה זהירות בטיולים ובשימוש ברכבי שטח. בזק"א ציינו כי בתוך זמן קצר נדרשו המתנדבים לטפל בשני אסונות קשים בציבור החרדי.

חברו חתם את דבריו בפסוק: "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא".

ברוך דיין האמת.