בכל מערכת בחירות צצות מחדש יוזמות שמבטיחות "לשנות את הפוליטיקה החרדית". הפעם אלה מפלגות חרדיות מודרניות, רשימות מחאה ומסגרות שמציגות את עצמן כאלטרנטיבה לש"ס וליהדות התורה. זה נשמע מסקרן, מייצר כותרות ומספק לאולפנים שעות של דיונים. רק דבר אחד חסר בכל הסיפור הזה: ציבור מצביעים אמיתי.

אין לי מושג מי עומד מאחורי כל אחת מהיוזמות האלה, וגם לא באמת אכפת לי. השאלה המעניינת איננה מי הקים עוד קבוצת וואטסאפ, מי הזמין סקר או מי הצליח להוציא הודעה לתקשורת. השאלה היא כמה חרדים באמת מוכנים ביום הבחירות להכניס פתק של מפלגה שמתמודדת נגד המפלגות הנתמכות בידי גדולי התורה והאדמו"רים.

והתשובה, לפחות בעיניי, פשוטה מאוד: כמעט אף אחד.

יש פער עצום בין אדם חרדי שמתלונן על הנציגות החרדית, כועס על חברי הכנסת שלה או אפילו אומר בשיחה פרטית שהוא "גמר איתם", לבין הרגע שבו הוא נכנס מאחורי הפרגוד. הציבור החרדי בנוי מקהילות, מוסדות, משפחות ומסגרות חברתיות ורוחניות. ההצבעה אינה רק עמדה פוליטית אישית. אצל חלק גדול מהמצביעים היא גם ביטוי להשתייכות ציבורית ולקבלת הנהגת גדולי התורה.

לכן הטענה שמאות אלפי חרדים רק מחכים לאיזו מפלגה "מודרנית" שתגיע ותיקח אותם מיהדות התורה או מש"ס נשמעת טוב בעיקר למי שאינו מכיר את הציבור החרדי מבפנים.

זה לא אומר שאין ביקורת. יש ועוד איך. יש כעס על התנהלות פוליטית, יש צעירים שחושבים אחרת מהוריהם, יש חרדים עובדים, אקדמאים ואנשים שמבקשים ייצוג שונה. אבל מכאן ועד הפיכתם למחנה פוליטי עצמאי שיכול לעבור את אחוז החסימה המרחק עצום.

גם המושג "חרדים מודרניים" מטעה בהקשר הזה. מדובר בקבוצה מגוונת מאוד. העובדה שאדם עובד בהייטק, מחזיק סמארטפון או למד באקדמיה אינה אומרת שהוא מוכן להצביע נגד הוראת ראש הישיבה, האדמו"ר או גדולי התורה שהוא נשמע להם. מי שבונה על ההנחה הזאת מפספס את המבנה הבסיסי של הפוליטיקה החרדית.

זו גם הסיבה שההד התקשורתי סביב המפלגות האלה נראה לעיתים מנותק לחלוטין מהכוח האלקטורלי שלהן. כל התארגנות של כמה אנשים הופכת מיד ל"דרמה במגזר החרדי", וכל סקר פנימי מוצג כאיום על המפלגות החרדיות הוותיקות.

צריך לומר את הדברים כפי שהם: בחלק מהמקרים מדובר ביחסי ציבור מוצלחים הרבה יותר מאשר בפוליטיקה אמיתית.

אפשר לפרסם אותן, לראיין את המייסדים ולנתח את הסיכויים. זה לגיטימי. אבל מי שמציג אותן כאילו הן כבר עומדות לפרק את המערכת הפוליטית החרדית פשוט מעניק להן כוח שאין להן.

ההערכה שלי היא שרוב היוזמות האלה כלל לא יגיעו לקו הזינוק. חלק ייעלמו לפני הגשת הרשימות, אחרות ינסו להתחבר למפלגות קיימות, וייתכן שתהיה גם אחת שתתעקש להתמודד. גם במקרה כזה, קשה לראות כיצד רשימה כזאת מתקרבת אפילו לחצי מנדט.

הפוליטיקה החרדית בהחלט יכולה להשתנות. גם מערכת היחסים בין הציבור לנציגיו משתנה, והדור הצעיר אינו בהכרח זהה לדור שקדם לו. אבל שינוי כזה, אם יבוא, יהיה עמוק, הדרגתי ויעבור דרך הקהילות עצמן.

הוא לא יתחיל ממודעה נוצצת, מסקר יחסי ציבור או ממפלגה שהוקמה חודשיים לפני הבחירות.

בינתיים, רוב "המפלגות החרדיות החדשות" הן בדיוק מה שהן נראות: הרבה כותרות, מעט מאוד קלפיות.